גירושים – היום שאחרי

"הימים הראשונים היו קשים, הבאים אחריהם היו עוד יותר קשים, שבוע רדף שבוע והרגשתי שאני נסחף לתוך מערבולת, כאוס, בלבול ופחד נכנסו לחיי. היו ימים שרציתי לברוח, היו ימים שהבית הריק סגר עליי. והילדים, כל כך התגעגעתי אליהם, לבקרים כשהייתי מעיר אותם לבית הספר ולגן, לארוחות המשותפות, לצחוקים ולהשתוללות של שבת בבוקר, לטיולים, לים, למשחקים. פתאום אני פוגש אותם באמצע השבוע לכמה שעות, אוסף אותם מבית הספר, אוכלים משהו ביחד, מדברים, מנסים לצחוק, מנסים לחזור אחורה, זה לא הלך.

 

בהתחלה שמתי לב שהם מסוייגים קצת והעדפתי להתעלם, משבוע לשבוע הם הפכו לקרים כאלה, לא מדברים, בקושי מחייכים, אחר כך הם הפכו לקצרים ולעצבניים, שום דבר כבר לא נראה להם, על כל דבר שאמרתי או עשיתי היה להם מה לומר. הרגשתי שהם כועסים, שהם עצובים ובעיקר שכל מה שהיה בינינו נעלם כלא היה.

 

כולם אומרים שהשבועות הראשונים של המשבר זה משהו טבעי, שלאט לאט הם יתגברו, וגם אני הייתי בטוח שהכעסים יחלשו, שהעצב יחלוף ושהכל יחזור למה שהיה. אז חשבתי, וההיפך הגמור קרה, הכעסים רק גדלו, בטלפון כבר בקושי הסכימו לדבר איתי, כן, לא היו כמעט המילים היחידות שהצלחתי לחץ מהם. כשנפגשנו היינו יושבים ושותקים, הם היו עסוקים בלעיסה, בבהייה או התעסקות בטלפון שלהם. הרגשתי שהם רק מחכים שהזמן יחלוף כדי שיוכלו לחזור אליה, זה הרג אותי.

 

DSC_0079

לחופש נולדת

עוד שבוע חלף והמצב התדרדר לתהומות חדשים, באחת השבתות הילדים היו אצלי, טרחתי אלוהים כמה טרחתי, רציתי שתהיה להם שבת מושלמת כזו, שיהיה לנו כיף ביחד. הזמנתי כרטיסים לסרט, מקומות למסעדה שהם אוהבים ומילאתי את המקרר בכל טוב. אבל כבר בשישי הרגשתי שהכל נפיץ, שהתכנית הגדולה שלי הולכת לקרוס. הגדול הסתגר בחדר שלו ויצא רק לגיחות קצרות למטבח לחטוף משהו, הקטנים בהו בטלוויזיה, לסרט לא רצו ללכת. חוץ מכן ולא, לא הצלחתי להחליף איתם מילה. בשבת בבוקר נסענו לים ואז התחילו הטענות, משעמם לי, רוצה לאמא, שוב פעם ים, שונא את החוף הזה, ירו עליי מכל עבר. אחרי שעה חזרנו הביתה, את המסעדה ביטלתי, הבנתי שהכל מתפרק.

במוצ"ש החלטתי לדבר איתה, לספר לה מה קורה, רציתי לנסות לעשות משהו ביחד, לשים בצד את מה שהיה בינינו ולחשוב איך להקל על הילדים. השיחה הזו התנהלה לא טוב, מה זה לא טוב, הכי גרוע שיכול להיות. היא התפרצה עליי, האשימה אותי, בגללך הילדים מפורקים הטיחה בי, אצלי זה כמו בית קברות ואתה מעיז להתלונן. ניסיתי להסביר לה שאצלי זה בדיוק אותו דבר, אבל היא לא נתנה לי לסיים ולו משפט אחד, הכעס שלה נמהל בבכי, ההאשמות הפכו לצעקות ובשלב מסויים הכעס השתלט עליי, צעקנו זה על זו, לא ממש יודע מה נאמר בשיחה הזו כי אחרי כמה דקות פשוט סגרתי את הטלפון ומחשבה אחת הסתובבה לי בראש, הרסתי את הילדים שלי, הרסתי להם את החיים"

 

להתגרש זה לא רק לשלם לעורך דין, לנסח הסכם ולקום וללכת, זה גם לא לחתום על כמה ניירות ולגשת או לא לגשת לרבנות, להתגרש זה יותר כמו לקחת את החיים שלך ולהכניס אותם למערבל בטון ענק. הכל, אבל הכל מתערבב, הילדים שהמשפחה התפרקה להם ביום בהיר אחד, החברים המשותפים שמתקשים להצהיר על נאמנות לצד זה או אחר, המשפחה שלא ממש מבינה מה עובר עליכם, העבודה שעכשיו הרבה יותר קשה להתמודד עם מה שהיא דורשת, לקום בבוקר עם הלבד, להעביר את היום עם הלבד וללכת לישון לבד, הפחד המשתק מאהבה חדשה והפחד מלהיפגע, הרצון החזק להכניס שותפים לחייכם, פרנסה, סידורים, מצבי רוח, כעסים, סקס, תסכולים, עצבות, עייפות….

 

אני שומע שוב ושוב את המונולוגים האלו, נשים וגברים שמתגרשים, שהתגרשו, כולם נמצאים באותה הסירה, כי החיים, הם הופכים למערבולת, לכאוס, מה שהיה כבר לא יהיה, החיים כפי שהכרתם אותם נעלמים באבק הגירושים ובמקומם צפות ועולות אינספור של שאלות, הרבה יותר מידי שאלות שנשארות ללא מענה.

 

למצוא את התשובות זה לא קל אני יודע, הייתי שם בעצמי, אבל משם הכל מתחיל בעצם, אין דרך קיצור ואין ארוחות חינם, אבל עם התמדה ונחישות תצליחו להפוך את הקערה על פיה, להרגיע את המערבולות, לפזר את הכאוס, לקבל שליטה ולאחוז בחזרה במושכות החיים שלכם.

 

אני מזמין אותך למפגש אישי של שעה וחצי שכולו עבורך ובשבילך, לתת לעצמך את ההזדמנות לדבר את אשר על ליבך, להשמיע ולפרוק. לתת לי להושיט אליך יד מקצועית ומנוסה, יד תומכת ומעודדת.

 

אני היית במקום שלך, אני יודע בדיוק מה עובר עליך.

 

הטלפון שלי 054-6644177

דן כהן

(המפגש אינו כרוך בתשלום ואינו מחייב אותך לדבר)

______________________________________________________________________________________________

Leave a Reply

XHTML: You can use these tags: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>