מאמר מקורי פורסם בפורטל "את זה" דצמבר 2012

"ככל שנשים לב את מי באמת פוגשים היקרים לנו, את מי באמת ולא את מי שאנחנו חושבים או רוצים שיפגשו, נשפיע על מציאות החיים שלנו ונהפוך את הילדים שלנו ואת עצמנו למאושרים יותר", אומר דן כהן, מאמן אישי ועסקי והבעלים של 2C2B – פירמה ייחודית העוסקת באימון בשיטה חדשנית וייחודית בעזרת צילום וידיאו.

דן מפתיע בהדרכה פשוטה שמכוונת את כולנו לדעת איך כל אחד מאיתנו יכול להשפיע על הנוכחות שלנו בעיני אחרים ובעיקר בעיני הילדים. המצרכים הדרושים לשינוי הענק: רצון, חמש דקות ושכל ישר

איזו מדינה יש לנו – לחצים, מתחים, מלחמות, טרור, מצב כלכלי. ארץ כל כך קטנה וקומפקטית ויש בה הכל מהכל, והיה מי שאמר "ארץ זבת חלב ודבש".

24 שעות, שבעה ימים בשבוע, יום רודף יום ואנחנו סוחבים את המטען הכבד הזה איתנו. קמים בבוקר לחדשות, לעליות מחירים, לפיטורים ולשאר גזרות, ממשיכים לפקק המקומי או הלאומי (לא שזה משנה – פקק זה פקק!), מחפשים חניה כמעט עד לסף הייאוש, מעבירים יום עבודה ארוך שגם לו יש לחצים משלו, חוזרים לפקק של הערב, אותו מקום בכיוון השני, עוברים בסופר ומגלים שכל עם ישראל יצא לקניות בדיוק הערב (כל ערב) וחוזרים הביתה… שקט ושלווה כבר אמרנו?

הימים האלה, השבועות והחיים בכלל כל כך עמוסים, וכך, כמעט בלי שתרגישו, הילדים יסיימו תיכון, יתגייסו, יעלו על המטוס בדרך לטיול שאחרי…וזהו…נשארתם לבד עם עצמכם. והילדים והילדות שהיתה להם – אלו יהפכו לחוויות עמומות.

אז איך אפשר לפרק את המשוואה הזו, לנטרל את מרכיביה בשלום וגם להגיע ל – Happy End? שאלת מליון הדולר? ממש לא!

על תבונה ורגישות בהורות

על הקשר שבין הורים לילדים דובר רבות, אינספור של מילים נאמרו ונכתבו על מזבח ההורות הנכונה, על מה כן ומה לא, על תקשורת, על רגישות, על אהבה, על יחס, על קבלה והכלה, על מגע ועל מה בעצם לא?

ומה כבר יש לי לחדש בעניין, איזה מסטיק אני אלעס שעוד לא נלעס עד אובדן טעם מוחלט?

קודם כל אני מציע שנתחיל להתייחס אל עצמנו בקצת כבוד, ולפני שנחפש מה יכולים להציע לנו המומחים למיניהם, נתבונן בראי ונבדוק מה אנחנו יכולים להציע לעצמנו. איך אנחנו יכולים לקחת אחריות לשנות את המצב, איך אנחנו משנים מציאות ולמרות כל המטען (ראו לעיל) – מתחילים לצעוד בקלילות.

אני רוצה לגעת בקצה קצהו של הקרחון, בעקב אכילס של כל אחד ואחת מאיתנו, נקודת הכשל שלנו קודם כל כאנשים ואחר כך כהורים, בנוכחות. הנוכחות שלנו במרחבי החיים השונים, או אם במילים אחרות, איזה אדם פוגשים כשאני מגיע הביתה / למשרד / להורים / (מיחקו את המיותר).

אתה לא מחדש כלום…כבר שמענו גם את זה …אני שומע אתכם נוהמים שם בחוסר שביעות רצון מופגנת. נכון, אני לא מחדש וגם לא מתכוון לחדש. אני מתכוון להעיר אתכם. ואם תשאלו למה? התשובה תהיה…לעצמכם!

מתחילים לנוע בכיסא בחוסר נוחות? כן רבותיי, תתעוררו לעצמכם, אתם יכולים לספר לעצמכם מה שאתם רוצים על המאמצים שלכם להיות הורים מדהימים לילדים שלכם, אתם יכולים גם לנוח על זרי הדפנה, או להדליק ערוץ ויווה והחיים יהיו טובים….אבל אם אתם רוצים להיות הורים בעלי ערך לילדכם, להיות שם למענם ב-200%, ובעיקר להיות להם למודל אנושי – קחו אחריות אישית, הרימו ראש והביטו במראה.

על חשיבות הנוכחות

הנוכחות שלכם היא הדבר הכי חשוב שאתם מביאים הביתה איתכם אחרי היום הארוך שלכם, והמטען הזה שסחבתם על הגב הפך לחלק מכם. והתוצאה היא אחת, כשדלת הבית נפתחת ואתם פוסעים פנימה – הילדים שלכם פוגשים את המטען שלכם ולא אתכם, אתכם אי אפשר כבר לראות מתחת לערמות שהעמסתם על עצמכם כל היום.

כל מטען אפשר להניח, להוריד, להשאיר אותו בצד. ואם אתם רוצים לעשות שינוי, אתם חייבים למצוא את הדרך המתאימה לכם להשאיר את המטען הכבד שהעמסתם על עצמכם מחוץ לבית רגע לפני שאתם פותחים את הדלת, רגע לפני הדייט היומי עם המשפחה שלכם.

וכדי שכל זה יקרה, נדרשים קצת תכנון ומחשבה, קצת הכנה מראש. כי בלי תכנון והכנה ובלי קצת מחשבה זה לא יקרה, תאמינו לי.

וכדי שלא תיכנסו כבר עכשיו לחרדת הדרכה, אקדים ואומר – לא הדרכה ולא קרוב לזה, בסך הכל שלוש שאלות פשוטות ובסיסיות ואתם נראים אחרת, רגע לפני שהדלת נפתחת, רגע לפני שהדייט עם המשפחה מתחיל.

המצרכים הדרושים הם: רצון, חמש (נכון חמש) דקות מזמנכם ומנה לא גדולה מדי של שכל ישר. זהו.

אתם באוטו בחניה, או צועדים מתחנת האוטובוס, הגעתם הביתה, אתם ממש לפני הדלת. חמש דקות אמרנו? הן מתחילות עכשיו, שאלו את עצמכם שלוש שאלות:
איזה אדם אני רוצה שיפגשו כשאני חוזר הביתה? (נחמד, חייכן, רגוע…)
מה יכולים לעשות ילדיי / בת או בן זוגי שימנע ממני להיות האדם שרציתי להיות? (בלאגן בסלון, כלים במטבח, אין מים חמים…)
איך בכל זאת אשאר מי שרציתי להיות? (שאלת השאלות !!!)

השכל שלכם עובד? תתאמצו קצת ואל תוותרו לו, התשובות כל כך מוכרות לכם, הרי אתם חיים אותן יום יום, אתם מכירים את עצמכם טוב יותר מכל דבר אחר.

נוכחות – מילה חשובה מאוד אך בה בעת כל כך חמקמקה. הנוכחות שלנו משפיעה על מרחבי החיים שלנו, ואיך כבר אמרו בלעז "What you bring is what you get", ובעברית צחה: מה שאנחנו מביאים זה מה שאנחנו מקבלים. ככל שנהיה ערים לנוכחות שאנו מביאים איתנו, כל שנשים לב את מי באמת פוגשים היקרים לנו, את מי באמת ולא את מי שאנחנו חושבים או רוצים שיפגשו, נשפיע על מציאות החיים שלנו ונהפוך את הילדים שלנו ואת עצמנו למאושרים יותר.

ואם יש כאן כמה ציניקנים שמרימים גבה, ובלב אומרים לעצמם: "אני יודע בדיוק את מי הם פוגשים", לכם אני אומר, שימו סימן שאלה, בידקו את עצמכם, אל תיכשלו בחטא היוהרה והגאווה העצמית, אל תטעו את עצמכם לחשוב שהכל בסדר, כי כשמגלים שהכל לא בסדר זה לעיתים כבר קצת מאוחר.

אז מה היה לנו כאן.. נוכחות, רצון, חמש דקות, ושכל ישר ועשיתם שינוי ענק.