אך, איזה עם נפלא יש לנו, איזה מדהימים אנחנו הישראלים. בכל דבר אנחנו מבינים, יש לנו מה לומר ועל הכל, כולנו הפכנו ליועצי חינם.
תופעת היועצים, כולנו יודעים שהיא קיימת, כולנו בעצם חלק ממנה. המאמר עוסק בתופעה זו מהזוית האישית של כל אחד מאיתנו.
ועוד מילה לפני, המאמר נכתב מזווית ראייה עיסקית אך הוא מיועד לכולנו, בעלי עסקים, שכירים, פנסיונרים, מובטלים….לכולם.
מדהים אותי לפגוש כל כך הרבה בעלי עסקים שפשוט לא סומכים על עצמם, לא סומכים על תחושת הבטן שלהם ועל האינטואיציות…שלא לדבר על החוש העסקי האישי.. או איך שלא תקראו לזה.
איך אני יודע?
או, זה פשוט. בעלי עסקים רבים , לא משנה איזה עסק הם מנהלים, יש להם נאום אחד ואחיד, נאום שנשמע כאילו נכתב בידי כותב נאומים אחד שעשה את עסקת חייו ומכר ממנו אינספור עותקים.
לא אחזור על נוסח הנאום אך אומר שיש בנאום הזה כמה אלמנטים שחוזרים על עצמם תמיד.
התנערות מאחריות
תירוצים
האשמה
טפיחה עצמית על השכם
היועצים – חברים, בני משפחה, מכרים, שותפים לרגע ו…תשלימו בעצמכם את רשימת היועצים שלכם.
היום אני לא מתכוון להתעסק במשמעות של אחריות אישית, אך אל דאגה, הנושא יעלה בקרוב ויקבל את ההתייחסות ההולמת.
היום אני מדבר על מכת היועצים, המכה שלא כתובה בעולם הניהול העסקי.
והבהרה קטנה כדי שלא תרימו גבה, אני לא מדבר על היועצים המקצועיים שנותנים שירותי ייעוץ וליווי עסקיים, אני מדבר על כל שאר היועצים.
היועצים האלה נמצאים בכל פינה, היועצים האלה תמיד יתנו לנו עצות, על דבר וכל עניין, הם תמיד יודעים מה לומר, מה נכון, מה צריך לעשות, מה הבעיה…הם יסבירו בקול בוטח ובביטחון מלא ואסתכן ואומר לרוב, על דברים שאין להם שמץ של מושג עליהם והם בעצמם שמעו עליהם מחבר שמכיר חבר שמכיר מישהו…
כאן המקום לומר שגם אם אתם בעלי עסק וגם אם לאו, היועצים פוגשים אותנו בכל תחומי החיים שלנו, זה יכול כאמור להיות בהתנהלות העסקית שלנו אבל זה יכול להיות בניהול הזוגיות שלנו, בניהול ההורות שלנו וכן הלאה.
הקטע שאולי הכי אירוני בכל העניין הזה הוא שסחבק ייתן לאח שלו ייעוץ בשמחה אבל לעצמו…או כאן זו כבר בעיה, לעצמו הוא יבקש "ייעוץ" מהסחבק שלו…וכן הלאה. ואם תהיתם…סחבק לא ייעץ לעצמו.
אז למה יש יועצים, למה סחבק חושב שהוא יועץ דגול ומומחה, למה על כל בעיה יש עשרה שקופצים ולכולם יש מה לומר?
התשובה היא גם ברצון של כולנו לעזור, לייעץ, לתמוך, וברצון לתת ביטוי לידע ולשכל הבריא שלנו אבל וזה אבל חשוב, התשובה היא קודם כל ובראש ובראשונה בעצמנו.
היועצים הם שם כי אנחנו מבקשים מהם להיות שם, מאפשרים להם להיות שם, אנחנו שואלים, מבררים ומתייעצים.
אני מציע שכל מי שקורא את הפוסט הזה ינסה לחשוב כמה הוא סומך על עצמו? כמה הוא סומך על שיקול הדעת שלו? כמה הוא מתייעץ עם עצמו לפני שהוא מתייעץ עם אחרים? כמה הוא מתייחס ברצינות לדעתם של אחרים לעומת דעתו שלו?
רבותי, “יועצים" תמיד יהיו השאלה היא האם אנחנו נפנה אליהם כברירת מחדל או שנעצור ונשאל קודם את עצמנו, נברר עם עצמנו מה אנחנו חושבים על העניין, נהפוך, נשקול אותו, ואז אם עדיין נרגיש שיש לנו צורך נפנה ונבקש את עזרתם של אחרים.
האוטומט הזה של "בו נראה מה יש לסחבק להגיד" הוא אוטומט רע ומיותר. הוא שייך לקבוצת האוטומטים שגדלים מיום ליום והופכים בצעד קל לענקים שמנהלים את חיינו כאשר אנחנו, ההיגיון שלנו, הידע והניסיון שלנו נדחקים הצידה בבושת פנים.
אז מה עושים?
אני מציע דרך פשוטה להתמודד עם ההרגל הכל כך לא בריא הזה, ההרגל שמחליש את עצמכם וסוחב אתכם מטה במדרון חוסר הבטחון העצמי.
קחו דף נייר חלק ועט וכתבו חמש נקודות (לפחות) של קושי, בעיה, שאלה משמעותית וחשובה שנתקלתם בה בהתנהלות העסק.
כעת, נסו לכתוב ליד כל אחת מהנקודות את כל מה שעולה לכם בראש בהקשר אליה, רעיונות, שאלות, ספקות, ידע, ניסיון עבר ומחשבות.
לסיום, הקדישו כמה דקות, שובו וקיראו את כל מה שכתבתם בנחת ואם יש לכם מה להוסיף, עשו זאת כעת.
מכאן ואילך יקרה מה שיקרה, דבר אחד לפחות די בטוח, אחרי שתרגלתם, חשבתם, כתבתם, קראתם, תיקנתם והוספתם…אחרי כל זה התודעה שלכם מודעת למשהו אחר, מחוברת למשהו שעד לפני התרגול הזה היא אולי ידעה אך בהחלט התעלמה ממנו.
הידיעה שאנחנו יכולים היא שעושה את השינוי.
ברגע שנחווה את היכולת שלנו לתת תשובות לעצמנו, ברגע שנאפשר לעצמנו להיות היועצים הכי טובים של עצמנו, נוכל להקטין את התלות שלנו בסחבק, באח שלו ובכל השאר, בד בבד נגדיל את הבטחון העצמי שלנו, נסמוך יותר על עצמנו ונוכל להיות בעלים, מנהלים ומובילים של העסק שלנו בבטחון ובחופש.